.png)
בניסיון להסביר מדוע הסדירו את התביעה שלהם מחוץ לבית המשפט במקום לדרוש צדק, הצ'נדלרים טענו שהם הגיעו להסדר מכיוון שרצו להמשיך בחייהם ולא לחשוף את בנם לאור הזרקורים ולחקירה בתיק בפרופיל גבוה כמו זה. הם בנוסף טענו שהם חששו לחייהם - אחרי שכביכול קיבלו איומים ממעריצים של מייקל ג'קסון, והתובע המחוזי של לוס אנג'לס (גיל גרסטי) סרב להכניס אותם לתכנית להגנת עדים. חשוב לציין שההסדר לא מנע מג'ורדן צ'נדלר ומשפחתו לדבר עם המשטרה או להעיד נגד ג'קסון בבית המשפט. גם התובע המחוזי בלוס אנג'לס הצהיר שההסדר לא משפיע על ההליכים הפליליים, שעוד המשיכו חצי שנה אחרי החתימה על ההסדר.
בתקשורת התרצו מהנימוקים של משפחת צ'נדלר ולא טרחו לשאול את השאלות המתבקשות. ממבט קרוב יותר, אפשר לראות בבירור שמשפחת צ'נדלר - ובמיוחד אוון צ'נדלר, שהוביל את כל המהלך, כלל לא היו מודאגים מתשומת הלב התקשורתית - להפך, נעשו מצדם מאמצים רבים כדי להגיע לכותרות.
מהרגע הראשון שאוון צ'נדלר יצא לדרך עם התוכנית שלו נגד מייקל ג'קסון (עוד לפני שבכלל דיבר עם הבן שלו או שאל אותו אם הוטרד), הוא תכנן להשתמש בתקשורת ובמוניטין של ג'קסון כאמצעי מינוף כדי להשיג את מה שהוא רוצה. בהקלטות של שיחת טלפון שלו עם דייב שוורץ (אביו החורג של ג'ורדן צ'נדלר) ביולי 1993, הוא מספר לו על עורך הדין שלו, ברי רותמן:
"עורך הדין שמצאתי... וראיינתי הרבה, ובחרתי את הבן זונה הכי נבזי שיכולתי למצוא. כל מה שהוא רוצה לעשות זה להוציא את זה לציבור הכי מהר שאפשר, הכי גדול שאפשר, ולהשפיל הכי הרבה אנשים שהוא יכול להשפיל. הוא נבזי, הוא רשע, הוא מאוד חכם והוא רעב לפרסום", מספר צ'נדלר.
בדיעבד, אחרי שההקלטה יצאה לתקשורת, ריימונד צ'נדלר (דוד של ג'ורדן ואח של אוון) הסביר ב-2004 שכאשר אוון אמר שרותמן רצה "להוציא את זה לציבור הכי מהר שאפשר והכי גדול שאפשר" או כשאמר שרותמן הוא "נבזי, הוא מרושע, הוא מאוד חכם [רעש בקלטת] והוא רעב לפרסום [רעש בקלטת] יותר טוב בשבילו", הוא בעצם התכוון להגיד ללכת לבית המשפט, לא לתקשורת.
אז שוורץ שאל את אוון צ'נדלר אם הוא חושב שזה מה שיעזור לג'ורדן, אוון עונה: "זה לא רלוונטי מבחינתי" [1].
כאשר צ'נדלר הבין שאמא של ג'ורדן, ג'ון צ'נדלר, חושבת שהאשמות שלו הן שטות, הוא התעצבן ואיים ללכת לתקשורת עם ה"ראיות" שהיו לו לכאורה נגד ג'קסון. עורך הדין של ג'ון באותה תקופה, מייקל פרימן שאל בראיון: "איזה הורה שפוי ירצה לגרור את הבן שלו לאור הזרקורים ככה? אם משהו כזה באמת קרה, אתה תרצה לגונן על הבן שלך" [2].
הצד של הצ'נדלרים היה בקשר הדוק עם התקשורת לאורך כל הפרשה. הם היו מקורבים לכתבי הצהובונים, בהם דיאן דימונד, אותה כינו "בת בריתם הקרובה ביותר" [3]. היתה זאת דימונד שבשנת 2003 גם הדליפה בניגוד לחוק את מסמכי ההסדר הכספי בין צ'נדלר לג'קסון.
יש ראיה נוספת לכך שהצ'נדלרים כלל לא מודאגים מתשומת לב ולא חששו לשלומו של ג'ורדן ואף הגדילו להוציא ספר אודות התוכנית שלהם נגד מייקל ג'קסון - אותו הם קיוו להוציא מיד אחרי החתימה על ההסדר. הצ'נדלרים מצאו דרך לעקוף את הסכם הסודיות שחתמו עם ג'קסון לגבי ההסדר: ספר שייכתב על ידי אחיו של אוון, ריימונד צ'נדלר, שכביכול אינו מחוייב להסכם. כל זאת בעוד הם ממשיכים להתחמק מהחוקרים ומערכת המשפט הפלילית.
המשא ומתן לגבי הספר התחיל ימים ספורים לאחר ההסדר של התביעה האזרחית. המוציאה לאור ג'ודית רגן מספרת:
"קיבלתי שיחה מהדוד של ג'ורדן. הוא רצה לפרסם ספר שבו הוא יתאר בפירוט את ההאשמות נגד מייקל ג'קסון בגין הטרדה מינית. אז שאלתי אותו איך הוא מתכוון לעשות את זה בהתחשב בעובדה שהצ'נדלרים חתמו על הסכם סודיות ולקחו 20 מיליון דולר. הוא אמר שאבא של ג'ורדן נתן לו את כל המידע שהוא צריך בשביל הספר ושהוא מאמין שהוא מחוץ להגבלות של הסכם הסודיות, כיוון שהוא יהיה המחבר. באותו זמן קיבלתי את הרושם שהצ'נדלרים היו אופורטוניסטים חסרי בושה וחשבתי שההצעה של הדוד הייתה בטעם רע. הם חותמים על הסכם סודיות ועוד לפני שהדיו התייבש הם מדברים על עסקה שמפרה את ההסכם?"[4]
בסופו של דבר, ריימונד צ'נדלר הוציא את הספר הנכסף. ב-1 בספטמבר, 2004, יצא הספר All That Glitters - "כל הנוצץ" בשיאו של הטירוף התקשורתי סביב ג'קסון וההאשמות של משפחת ארוויזו נגדו. ריימונד צ'נדלר אז יצא לסיבוב ראיונות בכל הרשתות הגדולות בתקשורת וגם השתתף בסרטים דוקומנטרים נגד ג'קסון כדי לקדם את הספר. ריימונד הצהיר בהירואיות בראיונות: "ג'ורדן יעיד בבית משפט כדי להציל ילדים אחרים".
אך לא כך היה. בדיוק באותה תקופה, הרשויות התכוננו להביא את התיק של משפחת ארוויזו אל בית המשפט. חוקרי המשטרה ואנשיו של התובע המחוזי קיוו שהפעם הם יצליחו להביא את הצ'נדלרים לדוכן העדים ולמצות את הדין עם ג'קסון אחת ולתמיד, גם בעניין ההאשמות שלהם. הם יצרו קשר עם ג'ורדן צ'נדלר ובני משפחתו, ששוב התחמקו וסרבו להעיד נגד מייקל ג'קסון. לפי מסמכי ה-FBI, ג'ורדן צ'נדלר אף איים דרך עורכי הדין שלו שהוא "ילחם בכל ניסיון" להכריח אותו להעיד [5].
צוות ההגנה של ג'קסון ראה את הראיונות של ריימונד צ'נדלר בטלוויזיה והתכוון לזמן אותו לעדות בבית משפט - אך גם זה בחר להילחם בניסיונות להעלות אותו על דוכן העדים. צ'נדלר הגיש עתירה משפטית לבית המשפט בסנטה ברברה ב-25 באוקטובר 2004. הוא התנגד לזימון וטען שהוא מוגן על ידי חוק החיסיון וההגנה לעיתונאים. באותה עתירה, הוא בעצמו מאשש את הסיפור על כך חיפש עסקה להוצאת ספר "בתוך ימים" אחרי שההסדר בין מייקל ג'קסון למשפחה נחתם (בינואר 1994). בעתירה נחשף:
"בתוך ימים אחרי שהתביעה של ג'ורדן צ'נדלר נגד מייקל ג'קסון הגיעה להסדר בינואר 1994, ריימונד צ'נדלר נסע לניו-יורק כדי לחפש מוציא לאור שיפרסם את המידע שהוא אסף בצורת ספר עיוני להפצה לקהל הרחב. כוונה כזו מצד ריימונד צ'נדלר מוכחת על ידי מאמר שפורסם בעיתון New Your Post שבו נחשף הקשר שלו עם המוציא לאור יום אחרי שזה קרה." [6; עמוד 6]
כאשר ריימונד צ'נדלר טען שחל עליו חוק ההגנה על העיתונאים, נאמר בבקשה המשפטית שהוא נסע ללוס אנג'לס "יומיים אחרי שהסקנדל על ההטרדות המיניות של מייקל ג'קסון התפרסם באוגוסט של שנת 1993" [6; עמוד 6]. עוד נאמר שמסוף אוגוסט ועד דצמבר 1993, הוא גר בבית של אוון וג'ורדן צ'נדלר בכוונה לאסוף מידע על ההאשמות בגין הטרדה ואז להפיץ את המידע הזה לקהל הרחב. [6; עמוד 1] ניכר שריימונד צ'נדלר לחלוטין לא מודאג מתשומת לב או מאיומים.
עזות המצח של משפחת צ'נדלר לא ידעה גבולות. למרות שהפרו שוב ושוב את ההסכם עם ג'קסון ומכרו לתקשורת סיפורים, הם רתחו מזעם כאשר ג'קסון מסר את גרסתו. ביוני 1995, ג'קסון הוציא אלבום חדש בשם HIStory והתראיין לרשת ABC יחד עם אשתו דאז, ליסה מארי פרסלי. בראיון הוא סיפר שהוא מנוע מלדבר על הפרטים של התיק, אך טען לחפותו.
בתגובה אוון צ'נדלר הגיש תביעה כספית נוספת נגד ג'קסון ופרסלי בתואנה שהראיון המשותף שלהם מהווה הפרה של הסכם הסודיות שנחתם כחלק מההסדר. צ'נדלר דרש למעלה מ-60 מיליון דולר וחוזה הקלטות שיאפשר לו להוציא אלבום מוזיקלי על ההטרדה המינית של בנו, בשם EVANStory (בדומה לאלבום של ג'קסון). לפי כתב התביעה [7] האלבום יכלול שירים כמו “D.A. Reprised”: “You Have No Defense (For My Love)”; “Duck Butter Blues”; “Truth” ועוד.
גם עורכי הדין של פרסלי הבינו שהצ'נדלרים פעלו מתוך תקווה להתפרסם. פרסלי הגישה לבית המשפט בקשה כדי שימנע מצ'נדלר לפגוע בפרטיות שלה: "התובע אוון צ'נדלר סוחב שלא לצורך את ליסה מארי פרסלי לתביעה הזאת, על עניין שהוא בעצם בין צ'נדלר לבין בעלה לשעבר של פרסלי, מייקל ג'קסון, בלבד. הצעדים האחרונים שנקט צ'נדלר מוכיחים חד וחלק שהוא תובע את פרסלי רק כדי ליצור יחסי ציבור לו ולעורך הדין שלו" [8].
התצהיר של פרסלי כלל נושאים אישיים כמו הזוגיות שלה עם ג'קסון, אך צ'נדלר סרב להחיל חיסיון על התמליל ועל קלטת הוידאו: "כשנתקבשו לשמור על התצהיר כחסוי, עוה"ד של צ'נדלר סרב, והראה שצ'נדלר מתכוון, אלא אם כן בית המשפט יעצור אותו, לחשוף לציבור את חייה הפרטיים של גברת פרסלי". לפי העתירה, צ'נדלר ועורך הדין שלו הזמינו צלמים לארוב לה ולעורך הדין שלה ביום בו מסרה את התצהיר שלה לתביעה. עורך הדין של צ'נדלר התראיין והדליף מידע אישי לצהובונים בטלוויזיה: "אין ספק שעורך הדין של צ'נדלר תכנן היטב את מתקפת התקשורת הזאת כדי לנצל את הפרסום של גברת פרסלי בשביל התועלת האישית שלו ושל הלקוח שלו" [8]. ריימונד צ'נדלר גם הוא ערך סבב ראיונות ודיבר עם התקשורת על התביעה הכספית של אחיו.
בית המשפט פסל את התביעה נגד ג'קסון ופרסלי בשנת 2000.
המרדף של הצ'נדלרים אחר הכותרות מוכיח שבאף שלב הם לא כיבדו את ההסדר ובטח שלא פחדו מהחשיפה התקשורתית. הצ'נדלרים לקחו חלק פעיל במסע ההכפשה הממושך של התקשורת נגד מייקל ג'קסון, שככל הנראה גם היווה פקטור בהחלטה שלו להגיע להסדר. כל זה מחזיר אותנו לשאלה המתבקשת: למה הם סרבו לשתף פעולה עם המשטרה פעם אחר פעם ולא פעלו כדי להכניס לכלא את האיש שלטענתם הטריד את בנם?
מקורות לתחקיר:
[1] Taped phone conversation between Evan Chandler and David Schwartz (July 8, 1993) https://themichaeljacksonallegationsblog.files.wordpress.com/2016/12/plugin-schwartz_chandler.pdf
[2] Mary A. Fischer: Was Michael Jackson Framed? (GQ, October 1994)
[3] Raymond Chandler – All That Glitters: The Crime and the Cover-Up (Windsong Press Ltd, September, 2004)
[4] Judith Regan on Michael Jackson Molestation Allegations on SIRIUS XM http://www.youtube.com/watch?v=yQYeNfHVBtM&feature=player_embedded
[5] Jackson’s FBI files as released in 2009
[6] Notice of motion and motion of third party Raymond Chandler to quash subpoenas and/or in camera review; authorities; declaration of Raymond Chandler (October 25, 2004)
[7] Evan Chandler files another lawsuit against Michael Jackson on May 7, 1996 demanding $60 million and a record deal (Court TV Online, Legal Documents) http://web.archive.org/web/20070916092707/http://www.courttv.com/archive/legaldocs/newsmakers/jackson.html
[8] Motion by Lisa Marie Presley in the 1996 lawsuit Evan Chandler vs. Michael Joseph Jackson and others. Case number: SM097360
Comments