השנה הייתה 2003 והתקשורת ברחבי העולם געשה בעקבות סרט דוקומנטרי חדש על חייו של מייקל ג'קסון מאת עיתונאי בריטי בשם מרטין באשיר. הראיון החושפני האחרון שהעולם זכר היה ב-1993, כעשור קודם לכן; מייקל ג'קסון הסכים להתראיין אצל אופרה ווינפרי בשידור חי מול עשרות מליוני צופים בכל העולם כשהוא היה בשיא הצלחתו העולמית.
מאוחר יותר באותה שנה מייקל ג'קסון הואשם בפעם הראשונה בגין מעשים מגונים בקטין, הפרשה הסתיימה די מהר לאחר שהמשפחה דחקה בג'קסון לקבל ממנו כסף דרך תביעה במשפט אזרחי ולא שיתפה פעולה עם תביעה במשפט פלילי, כפי שרצה ג'קסון מלכתחילה.
בשנת 1995 חזרה העטרה ליושנה כשמייקל ג'קסון שחרר לעולם את אלבומו האישי ביותר: "HIStory" ("היסטוריה" או "הסיפור שלו"). ההצלחה לא איחרה לבוא; נראה היה שהצל הכבד של ההאשמות התפוגג ובכל זאת לא נעלם לגמרי, כעבור שנים כשג'קסון התרחק מאור הזרקורים והתפנה למלא את חובתו כאב הוא הבטיח לחזור - אך אף אדם לא ידע שזה הולך להיות העשור האחרון והקשה ביותר בחייו.
פרוייקטים רבים שהבטיח לשחרר לעולם לא ראו אור, אלבומו "Invincible" שיצא ב-2001 לא קודם כפי שציפה, עקב סכסוך עם חברת התקליטים בזמנו. והגרוע מכל, התקשורת ברחבי העולם החלה לסקר באובססיביות קיצונית את המראה החיצוני של מייקל ג'קסון כמעט על בסיס שבועי, בניסיון לצייר אותו כאדם מוזר ותמהוני.
"לחיות עם מייקל ג'קסון" סיפק לתעשיית המדיה הרצחנית הזו את כל מה שהם חיכו להתענג עליו; מרטין באשיר הפנה למייקל ג'קסון שאלות מטופשות שהלכו וחזרו במהלך כל הסרט על ניתוחים פלסטים בפנים, שינוי גוון העור שלו, היחסים שלו לילדיו, אורח החיים ה-לכאורה בזבזני שלו, וכמובן שני הדברים הגדולים מכל: ביקורו בברלין ב-2002 שאף הוא סוקר באופן מוגזם ע"י התקשורת בכל רחבי העולם והקשר שלו למשפחת ארויזו ובנם גאווין ארויזו, שהביא את מייקל ג'קסון אל בית המשפט שנתיים מאוחר יותר.
ג'קסון זוכה מכל אשמה והציבור בעולם ובמיוחד מעריציו חיכו בכליון עיניים ואזניים לכל פרויקט שהיה נראה קורם עוד וגידים ועוד רגע קורה. ההפתעה הגדולה הייתה במרץ 2009, כשג'קסון הכריז על חזרתו לבמה, ההיסטריה הייתה עולמית והכרטיסים אזלו במהרה. כפי שידוע, ג'קסון לא זכה לעלות על הבמה מול הקהל ואנחנו לא זכינו לראות שוב את מייקל ג'קסון קם אחרי קרב חייו.
Comments